פסק-דין בתיק ת"א 712-07

פתח דבר:

בפניי תביעה שכנגד, אשר נותרה לבירור לאחר מחיקת התביעה העיקרית. בתובענה מבוקש להצהיר כי מלוא הזכויות במגרשים 201, 202, 203 בגוש 16771 שייכים לתובעת שכנגד מכוח הסכם שכירות תלת שנתי שנחתם בין מינהל מקרקעי ישראל לבין אגודת כפר גדעון. נתבקש בית המשפט להורות על פינויים וסילוק ידם של הנתבעים מהמקרקעין, מהמבנים הבלתי חוקיים שהונחו על ידם על המקרקעין ללא קבלת אישורים או היתרים מהגורמים המוסמכים, לרבות הנטיעות שנטעו במקרקעין. בנוסף, נתבקש בית השמפט לחייב את הנתבעים בתשלום דמי שימוש ופיצוי לאגודה.

הצדדים:

מינהל מקרקעי ישראל, נתבע שכנגד 4 (להלן: "המינהל" או "ממ"י" בהתאמה) הוא בעל זכויות הבעלות בקרקע מושא התובענה. התובעת שכנגד, אגודת כפר גדעון (להלן: "האגודה" או "התובעת שכנגד" בהתאמה) היא אגודה שיתופית חקלאית בה מצויים המגרשים מושא התובענה- מגרש 201,202,203 בגוש 16771 (להלן: "המגרשים" או "המקרקעין").

נתבעים שכנגד 1- 3 הם ילדיו של המנוח יוסף פרקש ז"ל (להלן: "המנוח"), (שייקראו להלן לשם הדיון "הנתבעים").

ההליכים:

ביום 21.10.04 הגיש הנתבע 1 כנגד המינהל וכנגד האגודה תובענה במסגרת ה"פ (נצ') 1113/04,  ובה ביקש להצהיר כי המנוח רכש את המגרשים וכי זכות הנתבעים כיורשיו החוקיים של המנוח לרשום את הנכס על שמם במינהל. לאחר הגשת התביעה, צורפו הנתבעים 2- 3 יצורפו לכתב התביעה כתובעים נוספים. ביום 1.2.05 הגישו הנתבעים כתב תביעה מתוקן.

לאחר התנהלות משפטית ארוכה אשר כללה הגשת מסמכי בי-דין רבים הן על ידי הנתבעים והן ע"י האגודה, ניתנה ביום 10.6.07 החלטה על מחיקת תובענת הנתבעים. ביום 12.8.07 הגישו הנתבעים תובענה חדשה בה עתרו להצהיר כי אביהם המנוח רכש נכס בשטח של 4,480 מ"ר המהווה את חלקות 201 ו- 202 בשלמות וחלק מחלקה 203 בגוש 16771, וכי זכותם כיורשיו של המנוח לרשום את המגרשים על שמם בממ"י.

ביום 26.12.07 הגישה האגודה את התביעה שכנגד אשר נידונה להלן. ביום 14.6.10, בעקבות בקשת הנתבעים, ניתנה החלטה המורה על מחיקת התביעה כנגד המינהל ללא צו להוצאות. ביום 11.7.10, לבקשת הנתבעים, נמחקה התביעה הראשית כולה, ונותרה על כנה התביעה שכנגד שהוגשה על ידי האגודה.

הצדדים (למעט המינהל), ניהלו הליך גישור ארוך מאוד אשר בסופו של יום נכשל, ומשכך נתקיימו מספר ישיבות בהן נשמעו ראיות ולאחריהן הוגשו סיכומים מטעם הצדדים. 

עיקר טענות האגודה בסיכומיה:

א.         אין מחלוקת כי גבולות הנכס, כפי שהנתבעים טענו להם, סותרים את תכנית בנין עיר (להלן: "התב"ע") מאושרת ותקפה מזה כ-20 שנה, תוכנית זו מעידה על כי הזכויות במגרשים שייכות לאגודה וזו מעולם לא ויתרה עליהן. עוד יודגש, כי  המנוח והנתבעים מעולם לא הגישו התנגדות לתב"ע.

ב.         לאביהם המנוח של הנתבעים לא היו מעולם זכויות במקרקעין אליהם פלש, ועל כן לא יכול היה להעביר או להוריש לנתבעים זכויות לא לו. המנוח מעולם לא נרשם כבעל זכויות בר רשות או חוכר בספרי ממ"י (ראה סעיף 13 לכתב התשובה מטעם המינהל בה"פ 1113/04).

ג.          האגודה לא נקטה כל פעולה כנגד המנוח כדי לפנותו מן המקרקעין מטעמים הומניטרים בלבד- מצבו הבריאותי הקשה והיותו ניצול שואה (ראה מכתב מיום 6.6.00 מטעם האגודה למנוח- נספח ה' לכתב התביעה שכנגד).

הורי הנתבעים או מי מטעמם השתלטו על דרך מעבר בין מגרשים מבונים במושב (דרך לפי תב"ע תקפה), ובכך הם מונעים את השימוש במגרשים נוספים (ראה מוצג ב/1 וכן עדותו של מזכיר האגודה בעמ' 63 לפרוטוקול).

ד.         לאחר פטירת המנוח בחודש 11/2000, פלשו הנתבעים לנכס נוסף  ולא פינו אותו כפי שהיו צריכים לעשות, אלא העצימו את פלישתם כאשר הקימו והציבו על המקרקעין מבנים וקרוונים נוספים ללא קבלת היתר מהאגודה, ממ"י או מוסדות התכנון והבניה.  לאחר הגשת התביעה הראשונה (ה"פ 1113/04), הניחו הנתבעים על המקרקעין מבנה קרוואן בשטח של כ-50 מ"ר וכן ביצעו פעולות נוספות במקרקעין ללא היתר לכך. מדובר בהתנהגות אשר איננה ראויה שכל מטרתה לנסות "להטיב" ו"לשפר" את מצבם בשטח המקרקעין אליהם פלשו, עוד טרם סיום הדיון בפני בית המשפט ומתן פסק דין.

ה.         הנתבעים טענו כי אביהם המנוח רכש זכויות במקרקעין ממשפחת רייך וממשפחת מילר, אולם לאלה אין זכויות כלשהן במקרקעין ואף לא היו להם זכויות כלשהן במועד בו נטען על ידי הנתבעים כי הנ"ל מכרו זכויותיהם לאביהם המנוח.

גם אם הייתה מתקבלת טענתם המוכחשת של הנתבעים לפיה יש לראות באביהם המנוח כמי שרכש זכויות של מי שהוגדר כעובד ציבור (ה"ה רייך וה"ה מילר), הרי שדין טענתם לזכויות כלשהן במקרקעין להדחות. המנוח לא עמד בתנאים שנקבעו בהחלטה 339 של מועצת מקרקעי ישראל ובהחלטות שבאו בעקבותיה (376, 403, 438) על פיהן הוענקו זכויות במקרקעין שבתחום האגודה.

ו.          הנתבעים לא הרימו את נטל ההוכחה בדבר זכותם במגרש כלשהו בגבולות להם הם טוענים בכפר גדעון, כן לא הצביעו על מקורה של זכות זו (ראה עדותה של הגב' שאני פאני-בתו של המנוח, עמ' 31- 34 לפרוטוקול).